בסיום התהליך אני מרגישה שלא קיבלתי רק עוד ״ארגז כלים״, אלא בעיקר שפה עמוקה יותר להקשבה לעצמי ולילדים. ההשתלמות הזכירה לי שתפקידי אינו רק ללמד מיומנויות אקדמיות, אלא גם ללוות את הילדים במפגש עם הרגשות, הגוף והחברים מתוך סקרנות, חמלה והכרת תודה. אני יוצאת מהקורס בהכרת תודה על ההזדמנות לעצור, להתבונן ולבחור מחדש, ועל הזכות להיות שם בשביל הילדים, רגע אחר רגע, עם לב פתוח יותר ונוכחות שקטה יותר.