מיינדפולנס במטבח – איך להפוך טריגרים לפעמוני נוכחות
בתרגול שלי אני לומדת איך להפוך כל מה שמופיע בחיים לחלק מהתרגול, ואת העיקרון הזה החלטתי להביא לכאן. כי 'אין נזיר על הר', ובאמת שזו לא חכמה גדולה לשמור על אורך רוח כשאנו לבד. (ושלרגע אל תבינו מזה שקל לי להיות לבד בריטריט, זה לא.)
אלא שההבנה שעלתה בי היא שהבלגן הוא לא המכשול לשלווה…
סוף לרגשות האשמה: ההבדל המפתיע בין האגו שלכם לעצמכם.
אנחנו מבטיחות לעצמנו שהלילה הנייד לא נכנס לחדר השינה, לא ניגע בסוכר/פחמימות/לחם/שלושתם..לא נוותר על הליכה בערב או כל התחייבות אחרת שאנחנו יודעים, פשוט יודעים שלעמוד בה ישדרג את איכות החיים שלנו באופן משמעותי.
ואז מגיע הרגע הבלתי נמנע כמעט – שאנחנו נשברים.
באותו רגע ממש עולה השקר, כן, השקר של האשמה
בין אידאל ותגובה לא צפויה – חלק 3: להביט במראה.
כך שבעצם מה שאני מנסה לומר הוא שגם האירוע הלא נעים הזה, מתוך ההבנה שהוא מראה של התודעה שלי, הוא הזדמנות להתבונן עוד לעומק, ולראות מה נמצא שם, גם כשחשבתי שהוא כבר אינו.
אז האם עדיין אפשר לומר שזה היה אירוע שלילי? הוא היה לא נעים. ללא ספק. אבל הוא העביר אותי עוד משוכה בדרך…
משהו השתבש. יש לרענן את העמוד ו/או לנסות שוב.