יש רגע שבו מילה קטנה, מבט של אדם קרוב או הודעה שלא נענתה מעוררים בנו תגובה גדולה בהרבה מן המצב עצמו. אנחנו מתכווצים, מתגוננים, מתפרצים או מתרחקים. כדי להבין איך לזהות טריגרים רגשיים מוקדמים, אין צורך להאשים את עצמנו בתגובתיות. נדרשת נכונות עדינה לראות מה קורה בנו רגע לפני שהאוטומט תופס את ההגה.
הטריגר מתחיל לפני הסיפור
טריגר רגשי אינו רק האירוע החיצוני. לעיתים הוא מפגש בין אירוע בהווה לבין זיכרון, אמונה או פצע ישן: "לא רואים אותי", "אני לא מספיק טוב", "אסור לי לטעות". לכן שני אנשים יכולים לפגוש את אותו מצב ולהגיב אחרת לגמרי.
הסימנים הראשונים מופיעים בדרך כלל בגוף: לחץ בחזה, כיווץ בלסת, חום בפנים, נשימה שטחית או דחף מיידי להסביר, לרצות או לברוח. הגוף מזהה איום עוד לפני שהמחשבה מספיקה לנסח אותו.
איך לזהות טריגרים רגשיים מוקדמים ביומיום
במקום לשאול רק "למה הוא אמר לי את זה?", נסו לשאול: "מה התעורר בי עכשיו?" שימו לב למחשבה החוזרת, למשל "הם מזלזלים בי", ולפעולה שהיא מבקשת לייצר. הדחיפות להגיב מיד היא לעיתים קרובות סימן חשוב: לא תמיד מדובר בצורך אמיתי לפעול, אלא בניסיון להתרחק מאי-נוחות.
אפשר לעצור לשלוש נשימות ולתת שם פשוט לחוויה: כעס, עלבון, פחד, בושה או הצפה. השיום אינו פותר הכול, אך הוא יוצר מרווח. בתוך המרווח הזה אפשר להבחין בין העובדה – "קיבלתי ביקורת" – לבין הפרשנות – "אני כישלון".
תרגול קצר לאחר מפגש מטלטל
לאחר סיטואציה שהשאירה טעם חזק, כתבו כמה שורות: מה קרה בפועל, מה הרגשתי בגוף, איזו מחשבה עלתה, ומה רציתי לעשות. עם הזמן יופיעו דפוסים. אולי ביקורת מפעילה אתכם במיוחד, אולי חוסר ודאות, ואולי תחושה שאינכם בשליטה.
המטרה אינה להפוך לאדישים או להימנע מטריגרים. טריגרים מצביעים לעיתים על מקום שמבקש הקשבה וריפוי. כשאנחנו פוגשים אותם מוקדם, אנחנו יכולים לבחור: לנשום, לבקש זמן, להציב גבול או לדבר בכנות – במקום לתת לעבר לנהל את הרגע הזה.
השאר תגובה